יש כמה נושאים יסודיים-בסיסיים בציור, שכל מי שניסה לצייר בטח התחבט מולם. הלחם והמים של הציור.
קחו, למשל, צבע.
מרכיב כל כך בסיסי ועוצמתי בציור, רוחש מעל ומתחת לכל נושא, גוהר על הצופה בדרך שקשה להסביר, פועל ישירות על החושים והרגשות, ומאתגר כל כך ללמידה ושליטה.
לרישום יש היגיון ברור, שאפשר להסביר וללמוד, אבל צבע זה רגש ואינטואיציה וגישוש.
כמו השלב של התבלינים במתכון, שלב הניסוי והטעיה, הניחוש וההפתעה, שאפשר להתרומם בו לגבהים או להקדיח את התבשיל.
ניואנסים עדינים וחמקמקים עושים את ההבדל. הכול משפיע על הכול. המרקם, הצבע השכן, קוי הגבול בין הצבעים, המניפולציות שהעין והמח מחוללים.
אז הרטריט הקרוב – עוסק כולו בצבע.
וקצת אחר כך רטריט של ציור מופשט, שגם הוא משחק באיזו מהות בסיסית בציור – צבעוניות, מרקם, מרחבים, הפשטה.
ואחר כך יהיה רטריט על עומק - "לצייר לעומק", ורטריט על אור - "לצייר אור" – ליצור דרמות אור.
אני מרגישה שההתוודעות שלי לעולם הציור יורדת מהצמרות לשורשים.
