הכנות לרטריט 'זכרונות מאלבום ילדות'

מכירים את זה שאתם עומדים מול ציור (או קוראים טקסט), שכולו קוים פשוטים, פשטי-פשטות, אבל הלב יוצא אליהם, ומחשבה קטנה מתגנבת ועולה – "יו.... איך הייתי רוצה לצייר (או לכתוב) ככה" ?

כי כל אמנות, כל יצירה מעבירה רגש, אבל מול ציורים פשוטים ומזוקקים במיוחד, נדמה שזה בקצות האצבעות. עוד רגע זה קורה.

אבל פשטות היא הדבר שהכי מאתגר ללמד וללמוד.

ועל זה אני עובדת באינטנסיביות בימים האחרונים מול Sharon Rashbam Prop. לקראת הרטריט הקרוב שלנו.

איך?

לפעמים אני מתחילה מתמונות שמעוררות בי רגש. לפעמים אני מעלה זיכרון ומנסה לתמלל ואז לצייר אותו.

ואז אני מנסה כל מיני תרגילים שירחיקו אותי מהמסלולים הרגילים שלי. ככה לומדים.

בינתיים אני כאן והיא שם. אני על השולחן שלי עם החומרים שיש לי בבית ושרון מהצד השני של הווצאפ, בסטודיו המהמם שלה - מתבוננת בציורים שאני שולחת לה ומכוונת.

הנה כמה דברים שאני הולכת לנסות:

- למצא דימויים צבעים וקומפוזיציה לזכרון ילדות

- להביע רגש בלי פנים

- להביע מערכת יחסים בציור מהגב

-להכניס לפחות 3 דמויות כדי שתווצר מערכת יחסים

יש לי עוד רשימה ארוכה של משימות כאלה.

כל זה עדיין עם החומרים ובאווירה המוכרת לי אצלי בבית. ביום רביעי הבא זה יקרה אצלה בסטודיו, בעולם שלה ובחומרים שלה, וזה בטוח יקח אותי לאנרגיה אחרת, רחוקה יותר מהרגיל שלי.

חולקת אתכם את התהליך שיגיע לשיאו ברטריט עצמו.