כמו טעימה קטנה, הצצה כהרף עין לאוצר גדול, ככה הרגשתי היום במפגש של Urban Sketchers Tel Aviv.
היה שם אוסף מרהיב של כישרונות, ציורים ורגעי יצירה. חדר לידה אינטנסיבי של רעיונות מצוירים התפזר ונפרש לאורך השדרה.
והיה שם גם פוטצניאל לעוד משהו, חומר סודי שאני כל הזמן מרפרפת סביבו בסקרנות, נוגעת-לא-נוגעת - ההבנה מאיפה זה בא. מעין "הֲתֵדַע מֵאַיִן נָחַלְתִּי אֶת-שִׁירִי?" – אבל בהתייחס לציור.
כמו שבשירה (singing) אפשר לדבר על 'קול ראש' או 'קול בטן', כמו שביוגה אפשר להפיק תנוחה מהכתפיים או משרירי הליבה או מהבהונות, אז גם בציור ככה, רק ששם זה פחות ברור. אני יכולה לחוש את המקומות השונים שמהם ציורים יוצאים, אבל הם לאו דווקא פיסיים ואני לא יודעת לקרא להם בשם.
אני מניחה שחוקרי אמנות נתנו על כך את הדעת. (ואם קראתם דברים מעניינים תשלחו לי)
זה מימד רעיוני-רגשי, אמנותי-מחשבתי, אופנים שונים של התבוננות ותפיסות, שמפיקים ציורים מקוריים, אישיים ומעניינים במיוחד, אבל לא פשוט לדבר על זה, לאחוז בזה.
זה חומר רך והמילים קשות מידי והוא נוזל ברווחים שביניהן.
בכל מפגשי הציור שמזדמנים לי, מעולם לא נגענו בזה.
ולא מאי רצון, או התחמקות, אלא מאי נגישות. עוד לא מצאתי את השפה הנכונה כדי לגשת, השאלות הנכונות לשאול.
コメント