אני קוראת, תמיד אהבתי לקרא, אבל בשנים האחרונות אני שמה לב שרק אחד מתוך 10-20 ספרים שאני מתחילה אני גם ממשיכה.
אולי זה קורה עם הגיל וקילומטראז' הקריאה שלי, אולי אלה השפעות האינטרנט והרף העולה של משיכת תשומת הלב, אבל אפילו כשאני קוראת טקסטים קצרים יחסית, ברשת, אני מסננת את רב הכתבות והפוסטים אחרי משפט או שניים, לפעמים אפילו מילה או שתיים, שקופצות לי מתוך הטקסט. האתגר לא לשעמם, היכולת לרתק את הקורא מייד מההתחלה, הופך להיות תובעני וקריטי יותר ויותר. תשומת הלב הולכת ומתקצרת. אני חושבת שרבות מהקלאסיקות של פעם היו מתפספסות היום. מרגישה שזה משפיע מאוד על הכתיבה שלי. אני מבינה שאם לא אמשוך אלי תשומת לב במשפט הראשון לא ימשיכו הלאה. נרי לבנה, בעלת הטור הפופולארי-שנון-מצחיק-אישי ב'הארץ'תלמד אותנו איך עושים את זה. זה יקרה בבית ההארחה המקסים של כנסיית האושר ("המקום הכי יפה בארץ חוץ מנתב"ג")
מעניין אותי מה אתם מרגישים ככותבים.
(ארטישוק עוסקת ב - חופשות אמנות, רטריטים הבנויים מרצף סדנאות ציור, כתיבה, צילום ועוד. פרטים בדף הבית)
