עשר סיבות, בעצם אחת עשרה, להמשיך ליצור כל החיים

בשנים האחרונות נדמה לי שיותר ויותר מחברי הולכים ונתפסים לאחת משלוש הדתות: דת התזונה, דת הספורט ודת הרוחניות (שמתחלקת לעוד המון תתי דתות). וזה לא שאני נותרתי לבדי תחת כנפי שכינה אחרת, אני סתם לא כל כך מצליחה להתמיד, לצערי. שלוש הדתות סבבה, שלושתן סגולה לעלומים נצחיים ועור פנים זוהר, ואני בעד, אבל יש דת נוספת שבעיניי היא הכי הכי, ומשום מה רבים מדלגים עליה, נמנעים ממנה, והיא פחות מיין סטרימית מהאחרות. דת היצירה. סם החיים הטבעי והפשוט, שמוסיף כל כך הרבה רוך, אור ותחושת מקום בעולם. אני יוצר משמע אני קיים.

והנה כמה מהסיבות לאמץ אותה:

1. כי יצירה היא הספורט של הנפש. (לא כדי לכבוש הישגי-על, בטח לא כדי להתפרנס מזה, אבל כמה מכם מתפרנסים מספורט?? ובכל זאת עושים את זה.)

2. ואם כבר ספורט – אז לא רק כושר אלא גם גמישות

3. אנשים במוד יצירה פחות רבים, נרגנים ומתמרמרים. מח פעיל, כמו שרירים פעילים, פחות מתנוון ומתרופף.

4. יצירה היא חיסון טבעי מול לחצי בולמוס הצריכה, יצירה ממלאת, מרגיעה את הרעב, את הצורך לצרוך, אנחנו חיים בחברה שמחלחלת אלינו רעב תמידי וצורך בלי פוסק לצרוך, מעודדת פאסיביות, תלות, רכישה במקום יצירה. עיסוק ביצירה מרגיע את הצורך הזה.

5. יצירה זה לאו דווקא אמנות ואמנות היא לאו דווקא יצירתית. יש בה גם צד דידקטי, מובנה, יש צד מדיטטיבי, עמלני, ובכל זאת עיסוק באמנות כמעט תמיד מכניס אותך ל zone של יצירתיות. (שמשליך על כל מעגלי החיים).

6. יצירה משחררת רעיונאות. מערערת קיבעונות. זה עובד כמו קסם.

7. יצירה ואמנות מאפשרות להכיל ספק, רב משמעיות, מורכבות, להיות אנדבידואל.

8. יצירה מאפשרת ליוצר לחוות התהוות

9. כי כשאתה יוצר אתה יוצא מעצמך, מדאגותיך ותחושותיך וממקד את האנרגיה במשהו שהוא מחוץ לך.

10. כי בכך, בהיותו ישות יוצרת, מותר האדם, שנברא בצלם, מכל הבריות.

11. כי יצירה זה הדבר הכי קרוב לדת שיש לחילוניים. דת אישית ופרטית ויצירתית, ובכל זאת התחברות למופלא ממך...

.ועדיין לא נגעתי בשמחת היצירה, ביצירות שמרוויחים על הדרך, בכישרונות שמתגלים, בפן הטיפולי של אמנות ועוד הרבה דברים.

הרבה הסברים ומחקרים נכתבו על חוויית היצירה (למרות שכל אדם מבין אינטואיטיבית).

יצירה מכניסה אותנו למצב תודעה ייחודי ושונה ממצבים אחרים. בניגוד לתהליכי תפישה (perception) שבהם מידע חיצוני מגיע דרך איברי החישה למוח ושם מתפענח, יצירת אמנות (ויצירה בכלל) דורשת ייצוג מנטלי של משהו חדש שאינו קיים במציאות. יכולתו של היוצר לראות בעיני רוחו היא פונקציה קוגניטיבית מורכבת שמחייבת קשב, העלאה בדימיון, סינתיזה, אסוציאציות, וכמובן זיכרון. פרופ' צ'יקסנטמיהאיי מדבר על 'זרימה' (flow)— "המצב שבו אנשים שקועים כל-כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם; החוויה עצמה מהנה כל-כך עד שימשיכו בה אפילו במחיר כבד, לשם העשייה בלבד."

ובאשר לקשר בין חווית הזרימה לאושר הוא כותב: "הרגעים הטובים בחיי אדם לא מתרחשים בתקופות מנוחה ורוגע, אלא בתקופות של התפתחות וצמיחה, רגעים בהם הוא מרחיב את גבולות יכולתו, מתוך רצון ובחירה חופשית, ואל מול יעד מאתגר ובעל ערך בעיניו" זרימה היא תחושה מוכרת לכל אדם ומאופיינת על ידי הרגשה של קליטה, מחויבות, מלאות וכישרון. במצב זה מתבטלים צרכים זמניים של זמן, מזון או אגו.

צ'יקסנטמיהאיי ראיין אנשים בולטים ומובילים במגוון תחומים, לאו דווקא אמנים, אבל יצירתיים ופורצי דרך בתחומם, וכולם תארו להפליא את התחושה הזו (כדאי לצפות בהרצאה בטד), אבל חווית הזרימה לא שמורה רק לכל הסלבס האלה. כל מי שמתנסה ביצירה מידי פעם, כל מי שמשתקע ביצירה עד לשלב שבו כל משאבי הגוף והנפש מגויסים לבריאה של דבר מה חדש, משהו שהולך ומתהווה בקרבך ומשם החוצה – יזהה את תחושת ה-flow המענגת הזו. (ארטישוק עוסקת ב - חופשות אמנות, רטריטים הבנויים מרצף סדנאות ציור, כתיבה, צילום ועוד. פרטים בדף הבית)