חיות הפרא
 

על המנחה:

לפני שנעמה סגל התחילה לצייר באופן בו היא מציירת היום, היא למדה בבית הספר לעיצוב ויטל (היום שנקר) ואיירה ספרי ילדים. ואז הפסיקה לצייר למשך כשש שנים ועבדה עם בן זוגה בעסקי הקפה.
"לימים הוכתרתי על ידו כעובדת הכי גרועה שאי פעם הייתה לו. הוא התחנן בפניי שאחזור לצייר, שאעזוב את טבלאות האקסל ואת עולמות הקפה. הוא קנה לי את צבעי המים היקרים ביותר, המכחולים והניירות המשובחים ביותר, ואני לא הצלחתי לצייר. האימה מהדף הלבן רק הלכה וגברה. ככל שהוא השקיע והאמין בי, האמונה שלי בעצמי נעלמה.

ב 2015, כשהעסק נמכר, מצאתי את עצמי בלי טבלת אקסל להסתתר מאחוריה ובלי חברים קרובים, כי רק עברנו מתל אביב למושב. בבקרים, כשכולם יצאו, ישבתי ליד שולחן האוכל וחיכיתי. לפקיד מס הכנסה שידפוק על הדלת, לשכן שיתלונן, ליואב שאולי יחזור מוקדם, לשכנה שאולי תפתיע, לחברה שאולי עברה בסביבה. וכשאף אחד לא הגיע, שקעתי לחרדה ופראנויה.

יום אחד, אחרי חודשים רבים של ישיבה ליד השולחן הרגשתי שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא הציור. בחניה שלנו שכב דיקט אומלל. נסעתי לחנות לחומרי בניין כדי לקנות את המברשות והצבעים הכי זולים ולא מחייבים והתחלתי לצייר את חיות הפרא."
הגישה המקורית של נעמה עוררה סקרנות והציורים זכו לעניין וקהל אוהדים.
בהמשך פיתחה את הסדנה בה היא חולקת את דרכה ומעלה יחד עם המשתתפים רעיונות חדשים.
נעמה: "בכל לימודי האקדמיים ובכל הסדנאות שבהן השתתפתי ואני ממשיכה להשתתף - את הדברים הכי מעניינים למדתי מהתלמידים. אני בטוחה שזה מה שיקרה גם ברטריט הזה"