"אתה נכנס לאזור זמן אחר. בלי שעון, בלי דרישות ובקשות, אפשר לשכוח מהכל ולהפקיד את עצמך בידי המארגנות, לדעת שהן ידאגו לך. ומתוך השקט הזה צומחת יצירה, מתגלים דברים, זורמים החוצה, זה קרה ברטריט בבולגריה וקרה שוב ברטריט בערבה... זה קסם כזה שממשיך איתי גם כשאני חוזרת הביתה... "

אביבית חטיאל

דנית רון בורנשטיין

"מנסה לשמר את ההתרגשות של הרטריט. היה מאוד מוצלח, כיף, מלמד, מעשיר, נעים, המון התנסות ובכל זאת לא לחוץ מדי, וגם אוכל טעים ובריא... 

ההנחיה הייתה מעולה, עשירה בידע וגם יודעת להעביר אותו לתלמיד, סבלנית ויודעת להתאים את עצמה לרמה של מי שמולה. נהנינו מחשיפה לטכניקות שונות, גמישות ויד חופשית למשתתפים לבחור את הטכניקות שהוא רוצה לנסות, והקבוצה הייתה נעימה מאוד, כל אחד שונה כמובן אבל הרגשה של גיבוש ויחד.
הרגשתי שמישהו תכנן את כל הפרטים ושיש מי שיטפל בכל בעיה שתצוץ."

 

20190912_101122%20(1)_edited.jpg

דווקא הפשטות שוברת מחסומים ומרגשת

"הפנמתי באיזו עוצמה יצירה יכולה להשפיע טוב על שגרת החיים שלי ושל הסובבים אותי. 

זו סביבה שמאפשרת יצירת קשרים בין אישיים גם אם היצירה לא ממש מהממת.  דווקא הפשטות ולא התחרותיות חודרת ברבדים פנימיים, שוברת מחסומים ומרגשת. והכי כיף שזה ממשיך גם בבית, עם הילדים עם הנכדים, כולנו ממשיכים ליצור יחד"

רחל שני

רטריט באשרם (42).jpg

עינת קרמני

הרגשתי בהיי.
כמו התחושה הזאת כששותים אלכוהול...

כבר הייתי בכמה סדנאות באשרם, אבל אף פעם לא היה כזה חיבור וגיבוש בקבוצה. זה היה מאוד מיוחד.
היתה סדנה מופלאה. מחכה לעדכונים לגבי עוד
 מפגשים...

אילנה בריטנצוק

יהודה אשל

אני עוסק באמנות, מצייר, יוצר, אבל הרטריט הזה היה חוויה מיוחדת.
האווירה החמה, האחווה בין המשתתפים, ההנחיה המעולה  -  כל אלו חיברו אותי מאוד לחוויית היצירה.

 אני תוהה איך לשמר את היצירתיות ביום יום ובשגרה, איך אני מטמיעה אותה בחיים שלי. הרגשתי הימשכות והתחברות לעוד ישות שלי שכמעט לא הכרתי. תמיד חשבתי שיש אמנים יצירתיים ויש את שאר בני האדם.

ידעתי שאני יכולה להנות מעמלנות, ממלאכת יד, שיש בה יצירתיות, אבל היא מאורגנת וכפופה לכללים. אמנות הייתה כאילו מעבר לנהר. ויש תמיד ביקורת עצמית, שבשביל מה להתחיל הרי בטח לא יצא לי טוב...

ואתן אפשרתן לי להתקרב ולגעת באמנות באמצעים נגישים ומובנים לי. מובנים גם ל'אנשים רגילים'. חיברתן בין העולם הרגיל, הארצי, לעולם ההשראה והאמנות. עשיתי אתכן פסיעה בין העולמות והגעתי למקום שאני יכולה להזדהות ולהבין אותו.

לקחת אותי לשתות מהנהר.

ועכשיו, בבית, אני חושבת – אז מה עכשיו? לא אשתה יותר? אז אני מחפשת את זה בכל מיני מקומות.

אומרת לעצמי – אולי לעשות עוד צעד? להטמיע את זה בחיי? והנה קניתי ל

מתנת יום הולדת - צבעים ומחברת... זה צעד.

זו סדנה שמגיעים אליה בשלב של התחלת הפנאי. כשהילדים גדלים קצת, האינטנסיביות של החיים נרגעת קצת, ומתפנים לשאול ולחפש.

אני הדיוטה לגמרי באמנות, אבל אני לא רוצה להישאר בביקורת העצמית, רוצה לנוע מרצון.

והנה יש לנו עכשיו עת רצון. זמן חסד. עוד חודש זה כבר יהיה מאולץ. צריך עכשיו. צריך למצוא דרך לשמר את זה...

אוסי בוברוב

אוסי.jpg