פוחדת להעביר את הדף

בדרך כלל בעומק הלילה או מוקדם בבוקר פוקדת אותי שעת החסד של היצירה. משהו מזיז מוליקולות, יוצר ריאקציות ומוליד רעיונות. מין תחושת שפע יצירתית כזו. שמחת הגוף והראש והקיום.

כבר תקופה שאין.

מוזר אבל עוד לפני האסון השתתקתי.

לא ציירתי, לא כתבתי (חוץ מפוסטים שיווקיים), אפילו תגובות עולות לי במאמץ. המסך מתקיף אותי. אסונות וזעם וצער אינסופי.

הלוויות שוברות אותי.

אני מנסה להבין, חוזרת וקוראת וצופה, כאילו אחריות גדולה רובצת עלי. כאילו בכוחי להציל. אם רק אבין.

אני קוראת את ספרי ההסטוריה שיכתבו על התקופה המרה הזו. את הניתוחים.

אני פוחדת להעביר דף.