אני בצפון איטליה, עובדת במרץ על הכנת רטריט אמנות שיתרחש כאן בעוד כמה חודשים. היום הגעתי לכפר קטן ועתיק, כמו כל הכפרים כאן, קטנים, עתיקים וריקים, כמעט נטושים, אבל הכפר הזה היה מטופח ומתוק באופן מיוחד. כל הסמטאות (לא יותר מ-5) מלאות פסלים וציורי קיר. ולא הציורים המסורתיים והנוצריים שאנחנו רגילים לראות כאן, אלא אמנות מודרנית, עכשווית לגמרי. הסתובבנו בעיניים משתאות ומסוקרנות, לא היה סיכוי שמישהו ממעט הזקנים שהיו שם ידבר אנגלית. אנחנו כבר רגילים לתקשורת האילמת הזאת. רגילים לא להבין, אבל אז ראיתי במקרה בחור צעיר (יחסית) שחזר מקליפורניה לבית משפחתו בכפר.
וממנו למדנו שכל האמנות הזו התחילה מזקן אחד שצייר על קיר אחד. זה קרה לא מזמן, בשנות ה80 של המאה הקודמת, ואז עוד שכן התלהב וצייר על הקיר שלו, ועוד שכן ועוד שכן ואז בעבודה משותפת הם שיפצו את רחובות הכפר, וייסדו סימפוזיון שנתי, והזמינו אליו אמנים, שהשאירו את עבודותיהם בכפר, ואז הם הוסיפו גם אפשרות לשנת רזידנסי, למי שרצה להישאר, וכל הדברים האלה קרו בכוחות מקומיים, שום יח"צ, קרנות ותמיכות ומיתוג שמיתוג.
コメント