גלין פופוב והסצינה הצעירה בבולגריה

אפשר להכיר עיר בכל מיני דרכים, אחת מהן היא דרך הסיפורים האנושיים שהתרחשו בה, הספרים שנכתבו עליה, הסרטים שצולמו ברחובותיה, השירים שהושרו עליה וגם דרך פגישות וסיפורים אישיים של אנשיה. אני זוכרת את הקסם הזה מפריז, סנט פטרבורג, קורפו, שאת כולן הכרתי לפני שביקרתי. משהו דומה לזה קרה לי באזור וליקו טרנובו בבולגריה.

בהתחלה הגענו לשם כדי לקנות בית. פגשנו סוכני נדל"נ, בילינו אתם שעות בדרכים, שמענו את הסיפורים שלהם, ואח"כ את הסיפורים של בעלי הבתים... וזה היה שונה מכל הטיולים שטיילתי עד כה. כמו לעבור מצד החזיתות של החצרות והבתים, להתרחשות שמעברו השני של הקיר. אחר כך הצטרפו לחיפוש הבולגרי שלנו סדנאות האמנות וכל מה שקשור בהן, ורשת מקסימה של קשרים אנושיים הלכה ונרקמה, ועדיין ממשיכה ונרקמת. ככה הגעתי גם ל Galin Popov , דמות בולטת ומוכרת בקהילת Veliko Tarnovo. כל מי שדברתי אתו הפנה אותי אל גלין והפאב שלו Tam bar הוא נראה כמעט נער (למרות 36 שנותיו), נולד בעיר Veliko Tarnovo, ומחובר למקום בכל נימי נפשו. הפאב שלו הוא נקודת מפגש לצעירים ומבוגרים, סטרייטים ולהט"בים, זרים ומקומיים מכל האזור. אמנם קשה למצא את הדלת ואת גרם המדרגות שמוביל מאחוריה אל הבאר בקומה השנייה, אבל כולם שם פשוט מכירים.

ביקשתי מגלין לספר קצת עליו ועל החיים בוליקו טרנובו.

גלין: "בגיל 19 יצא לי להסתובב בעיר עם ידיד משוויץ ואני זוכר שהוא אמר לי שהוא ממש מקנא בי שאני חי בעיר וסביבה כל כך מעניינת. זה היה מוזר. לא הבנתי למה הוא מתכוון. רק שנים אחר כך הבנתי למה הוא התכוון באותו יום. לבני הדור שלי התמזל המזל לראות את שני צידי המטבע. נולדנו במדינה קומוניסטית שמרנית, והיום, יחד עם רבים אחרים, אני חלק מתנועה שמעצבת מחדש את החיים בבולגריה. אנחנו דור שחי ערכים ליברליים, שלוחם על הכרה בזכויותיו, בזכויותיהן של קבוצות שונות, אנחנו עומדים מול המשטר ומוסדותיו שעדיין חיים את סדר היום הישן. אני אוהב את המקום הזה ורואה את עתידי כאן. אנחנו בתהליך מעבר מישן לחדש ולאט לאט יוצרים ומרגישים את המרחב שיש לנו בקהילה שלנו. אני ממש אוהב לחיות ולעבוד בוליקו טרנובו. מקווה שתמיד ישאר ככה. כמה דברים הופכים את העיר הזו למקסימה במיוחד. זה מתחיל מהנוף, הטופוגרפיה ושפע הטבע הירוק בתוך העיר. הבתים משקיפים ממרומי המצוק אל הנהר שזורם מתחתיו, ומכל מקום נשקפים נופים עוצרי נשימה. ברקע תמיד אפשר לראות יערות ירוקים. גם המיקום של העיר במרכז בולגריה, במרחקים דומים מסופיה, בוקרשט, וורנה וסלוניקי ומוקדים נוספים מוסיף לה יתרונות. החיים כאן נינוחים ורגועים אבל יש זרימה מתמדת של אנשים ואירועים מעניינים. העיר עדיין אינה יעד תיירותי מובהק וגם זה חלק מקיסמה. כייף לראות מקום יפה כל כך שעדיין אינו מוצף בתיירים. וליקו טרנובו עוברת שינויים דרמטיים ונהדרים, שאני ממש אוהב, בשנים האחרונות. הרבה יוזמות אזרחיות התחילו לפעול בעיר ובאזור בשנים האחרונות. אני מאמין שב 5 השנים הבאות ההתחלות האלה יתפתחו ויבשילו ויהוו גורם השפעה משמעותי על העיר ומוסדותיה. היום הרשויות לא ממש מודעות ותומכות במיזמים האלה, אבל זה ישתנה.

אנשים בבולגריה מרגישים היום משוחררים לבקר את המשטר והם עושים זאת לעיתים קרובות, אבל לא נראה שזה מזיז למישהו. אין דיאלוג אמיתי בין המשטר לאזרחים. אין בסיס משותף של מפגש, תקשורת טובה והבנה בין הצדדים. אני וחבריי, שרובם אומנים מביעים את הביקורת והעמדות שלנו באמצעות האמנות שלנו.

פאבTam פועל כבר כמעט 7 שנים. תמיד יש כאן אנשים מעניינים. אנחנו רוקדים המון, צופים יחד בקולנוע איכותי, בתיאטרון, קוראים ספרים, משחקים משחקי קופסה ושוקעים בשיחות לתוך הלילה. בעונה הקרובה נתחיל גם לבשל ולהגיש אוכל (עד היום היו רק משקאות). אנחנו עובדים עם המון אמנים מכל העולם ולוח האירועים שלנו מגיע ל 30 אירועים בחודש. חשוב לנו שזה יהיה מקום שאנשים יוכלו להתבטא בחופשיות ולהיות הם עצמם. הפאב הזה הוא מרכז החיים שלי. גדלתי כאן. אני לומד כל כך הרבה מאנשי שאני פוגש כאן.

אני בחור שמח (רב הזמן) ואוהב אדם. יוצר בקרמיקה, אוהב לעצב, גם את Tam אני משנה ומעצב מחדש לעיתים קרובות. יש לי 3 חתולים ואני מוקף במשפחה ובחברים נהדרים. הייתי רוצה שיהיה לי מקום נעים ומצויד היטב לאירועים, שיהיו עוד ועוד אירועי אמנות בוליקו טרנובו וסביבותיה, שהאוניברסיטה לאמנות תשלב תכנים עדכניים שימשכו עוד סטודנטים לעיר הזו, שיהיו יותר אירועים מוזיקליים בעיר. יש לי הרבה חלומות וכל יום מצטרף אליהם לפחות חלום אחד חדש.