לראות יופי

על המנחה:​

אירנה ספקטור – דמות בולטת בקהילת הרישום האורבני בתל אביב, עובדת כפסיכיאטרית במשרה מלאה, אבל כשהיא רוצה למלא את הריאות בחמצן טרי היא יוצאת לרחוב ומציירת.
אירנה גילתה את אהבתה לרישום עירוני בבית הספר לאמנות באודסה, עיר הולדתה. "העדפתי להתחמק משיעורי אמנות ולצאת לצייר ברחובות העיר, מאשר להתמקד בטבע הדומם שהיה עיקר תוכנית הלימודים שלנו." בהמשך פנתה לרפואה, אבל אף פעם לא הפסיקה לצייר וללמוד אמנות בקורסים וכיתות-אמן.
"לפני כעשור גיליתי בהתרגשות את קהילת Urban Sketchers  תל-אביב והצטרפתי. עד מהרה הפכתי לחלק מקהילת 'שוחרי רגעים'. אנשים שאוהבים לצאת לרחוב ולצייר את מה שקורה מולם. מאז אני משתתפת בקביעות במפגשי רישום בארץ, והנחיתי בכנס רישום של Urban Sketchers   בבואנוס איירס, תרמתי למספר תערוכות במסגרת שבוע האיור, ובחמש השנים האחרונות אני מנחה כיתות אמן.
המסע שלי ברישום האורבני עבר מהעתקה ישירה של הנוף העירוני למיקוד בסיפור שמאחורי הדברים, למאפייני הזמן, המקום והמהות, לכל מה שיוצר את הסצנה החד פעמית.
כשאני מלמדת אני מקדישה תשומת לב לא רק לטכניקה – אף שהיא חיונית – אלא גם למציאת עניין ומשמעות בכל פינה.

גיליתי שההתמודדות עם רישום עירוני, במיוחד בתחילת הדרך, קשורה פחות למיומנויות טכניות ויותר להתגברות על חוסר נוחות: ציור בפומבי, הסתגלות לשינויים בסביבה, ניהול זמן והתמודדות עם האלמנטים הבלתי צפויים של רישום בחוץ. עם השנים פיתחתי עבורי ועבור תלמידיי כלים להתארגנות נוחה יותר, החל ממיומנויות הציור בשטח ועד לאינטראקציה עם עוברי אורח.
אני אוהבת צבעי מים, אבל משתמשת גם בעפרונות וגירים וכל מה שנראה לי מתאים באותו רגע. בנוסף לטכניקות ללכידת סצנה במהירות וביעילות, אני חולקת גם תובנות רעיוניות שמסייעות להנחות את הבחירות האמנותיות: מה לרשום, כיצד לבחור אובייקטים, ואילו שאלות כדאי לשאול לפני שמתחילים לעבוד על הדף.