החופש לכתוב חופש

בהנחית הסופרת 

אביגיל אנטמן


6-8 במאי 2021

 

 

ריטריט כתיבה משוחררת
בלב הסמטאות הרובע העתיק בנצרת.

 


המקום: 
מלון-בוטיק 'אל חכים'
נצרת

תכנית הריטריט


יום חמישי
17:00 - 14:00  התכנסות, חדרים

19:00 - 17:30  שיחת פתיחה והיכרות.

- ארוחת ערב -

23:00 - 21:00 הרצאה ושיחה -זכרון של חופש - 'אני מוכרחה פעם נוספת להזכר' יונה וולך"

יום שישי

09:00 - 07:00 סיור שחרית

- ארוחת בוקר -
13:00 - 10:30 סדנת כתיבה: מה מכווץ אותי מה משחרר אותי? -'וכל נשיפה היתה אוי' - יונה וולך



- ארוחת צהריים -

17:00 - 14:00 סדנת מיניות וחופש  - 'התנועה לשחרור אגן הים התיכון תתחיל מן האגן שלי'  - אפרת מישורי 

- ארוחת ערב וקבלת שבת

שבת

08:30 - 07:00 סיור בסמטאות נצרת העתיקה

- ארוחת בוקר - 

13:30 - 09:30 סדנת איך אני מגיעה לשם? – 'אני אדונית קטנונית שכבולה בידי משחרר גדול' – אפרת מישורי 
- ארוחת צהריים -
16:00 - 14:30 סיכום, שיח וצידה לדרך

 

 

עלויות וסדרי הרשמה

 

מחיר הסדנה - 1950 ש"ח

המחיר כולל:
2 לילות בחדר לשניים במלון אל חכים
ארוחות מלאות מיום חמישי בערב ועד שבת בצהריים.
סדנאות כתיבה כמפורט בתכנית

המחיר אינו כולל:
הסעות למקום הסדנה
תוספת ליחיד בחדר (single) - סך 350 ש"ח


דמי הרשמה -750 ש"ח, במועד ההרשמה
היתרה - 1200 ש"ח, לא יאוחר משבוע לפני מועד הרטריט

מדיניות ביטולים:

המבטל עד 30 ימים לפני המועד הסדנה יחוייב ב- 20% מדמי ההרשמה.
המבטל 7-30 ימים לפני מועד הסדנה יחוייב ב50% מדמי ההרשמה.
המבטל פחות מ-7 ימים לפני מועד הסדנה יחוייב בדמי הרשמה מלאים .


קבוצה קטנה, עד 15 משתתפים
 

לפרטים נוספים או/ו הרשמה

 

אביגיל אנטמן, משוררת, מורה לספרות ומנחת סדנאות כתיבה, בעלת MA בכתיבה יוצרת, מורה לספרות ומנחה סדנאות בהשראת המקרא ובשילוב מדיטציה. גדלה בבית דתי, מושפעת ושואבת השראה מארון הספרים היהודי. 
ספריה:
בחיים החדשים שיהיו לי בהוצאת אבן חושן
אל תפסיקי באמצע בהוצאת כרמל

                                                                 

אביגיל: אם אני צריכה לגעת במהות הכתיבה שלי הייתי מציינת שלושה דברים.
 

הדבר הראשון - איני יודעת לעטוף את הדיבור שלי, ולהרחיקו. אני מדברת את עצמי באופן מציאותי ונוקב, כותבת את החיים. ולהפתעתי, מעצם מציאותיותו חשיפתיותו, עירומו ונביעתו מעומק החוויה והכאב או הרגש שלי, הוא הופך לפיוטי ולאוניברסלי, חי, כואב, מלא ואף מצחיק. השירים כתובים בשפה המחברת בין היומיומי לפיוטי, בין הקדושה לחולין. לא יודעת אם כך כותבים שירה, ככה אני כותבת.

אני מנקה את התודעה העמוסה שלי, וכך אני גואלת תודעות עמוסות, של אחרים.

ההשפלה לא מפחידה אותי. כי אני הגואלת. לגואלים לא אכפת.

הרפש שלי הופך לזהב.
 

הדבר השני הוא החיבור העז  ליהדות, לאמונתה, לאורח חייה ולמקורותיה. כל מילה ומשפט מהמקורות היהודיים מדבר אליי, מחייה אזורים מהילדות, מבית ההורים, מזכיר שאיפות, כאבים. אני  קוראת כל מילה, פסוק, משנה, מדרש, מצווה באופן אחר, שונה ואישי,  מה שהופך את המילה הכתובה לעולם ומלואו של תודעה עצמית וחברתית. המילה הכתובה היהודית מדוברת מתוכי ואני מובלת על ידה. השירים נולדו, אולי, מתוך המתח של אשה יהודיה, דתית, החיה בעולם וחברה מודרניים חילוניים ישראליים.  גם בשיעורים ובסדנאות שלי אני מזמינה את הכותבים והכותבות לתת למילים היהודיות לעבור בהם, לעשות בהם מעשה ולהופכו לדיבור.
 

הדבר השלישי ואולי הראשון, היא הנשיות שלי. האם יש לי מה לומר על כך? הנשיות,  כוחה, חולשתה, נפלאותה, כאבה, נשגבותה, ושפלותה, זועקת מתוכי בחיים ובשירה, ואני מדברת מתוכה את הנשיות הקולקטיבית, הכלל אנושית, המצויה בעומק החוויה של כולנו, נשים וגברים. במובן זה השירה שלי היא אולי קודם כל שירת אישה.
 

לא, לא אשבע, לא אהיה לאלה ולשבועה בתוך עמי,

ירכי לא תיפול ובטני לא תצבה, אשתולל

לא אקלע שתי צמות ארוכות, לא אומר אמן אמן ....

לובי.jpg