נירית סגל
15 יול 2019
עודכן ב: 14 יונ 2021
איזו תמונה עולה לכם לראש כשאתם חושבים על עיר בולגרית? עיר שהיא לא בירה, ולא גדולה במיוחד, 'עוד עיר' (למי שלא מכיר), איך הייתם מדמיינים אותה?
גם אם לא יצא לכם להסתובב בבולגריה, אלא רק במדינות מזרח אירופאיות אחרות, אני מניחה שהדבר האחרון שאתם מדמיינים זה גרפיטי נועז וצבעוני ובתי קפה מעוצבים-מגניבים כאלה, צופים אל נהר, כמו ב-וליקו טרנובו.
אותי זה ממש הפתיע.
כשניסיתי לחקור מה פשר ה'עליזות' הזאת, סיפרו לי ב- 2004 וליקו טרנובו התחרתה עם פלובדיב על תואר בירת התרבות של אירופה, וכדי לזכות בתואר – העירייה הזמינה את הסטודנטים לאמנות באוניברסיטה בעיר להתפרע על הקירות, והם התפרעו.
הגרפיטי היפה הזה מתחבר למסורת של ציורי קיר שהייתה שם עוד קודם ולמבנים ההיסטוריים המרשימים הפזורים בעיר, ולמשחק המתפתל הזה שהנהר עושה עם העיר ההררית, חוצה ומחלק אותה הלוך ושוב, פעם הוא מימין ופעם משמאל, פעם מלפנים ופעם מאחור, וההרים והיער... איזו עיר!
בסופו של דבר וליקו הפסידה לפלובדיב – בירת התרבות לשנת 2019, אבל הציורים, שלפחות אחת מיוצרותיהם התפתחה מאז לציירת נודעת, ממשיכים לחגוג על הקירות.